חיפוש

אביטל אלתר

דברים קטנים

עלמה קטנה, בעדשת מצלמה, בין שביל חול לעננה, משחקת עם כלבלבה. עת שבים הם אל בתיהם בחולות, מתוך דרכים מחוללות. תלתליה מרקדים, לאחר חודשי צעדים. בין אבנים לדמעות, בין בארי למשואות, קול צחוקה מתגלגל על שפת החול, עוטף כולנו כבת קול. בת מחבקת מזכירה, קול חיים, קול אומה, קול נשמה, קולם של בלתי נשכחים.

בדרכי חול או אספלט, עם קטנטנים בני שנה וקצת, לו טיילתם גם אתם, מגלים הייתם, קול חי של אומה. אנא מחר, מעט אחרי קימה, הטו אוזן קט, לקול צחוק עלמה, לכו במבט, אחר אצבעה הקטנה, אל דוכיפת ממתינה על ענף, אל חיפושית פורשת כנף, אל שכן שורק רקפת, אל פיסת דגל מתנופפת במרפסת.

לא תוכלו למצוא בקפה וביסקוויט, אף לו חיפשתם נואשות, טוויט, אס אם אס, או מבזק חדשות, על תלתלי טף קמים עם כלבלב במחול, המקימים חיים מליבת שביל החול. על פרח צץ בשביל עפר, על עולל רוגש מקול שופר, על כלבלבים מייללים שירה לצליליו, נחליאלים מרחפים להביא סתיו, על אוזן קטנה של המן ממולאת בשוקולד, על קוסקוס וחלה של שבת, על ילדה וחייל בשרוולים מוכנים, נושאים דגל של לבן וכחול, בבית שחרב, בשדה הקרב, בשבילים נסללים.

מלאי תודה אנו, לכל אלו כולם, הם חדרי הלב שלנו. עמוד השדרה, הקול הרם. מערך הכישורים הפועם של זהותנו, עצמאותנו, חיינו, כאן. אילולא אותם תלתלים, חלות וריקוד של חג, נתונים היינו בלבד לאיומי פרס, וושינגטון והאג, אילולא קול צחוקה בשביל הכורכר, לא היתה דיפלומטיה, ממשלה או מטכ"ל. אם לא אותה הדס ואקליפטוס בשדרה, לא היה טעם קט, לפולמוס בתוך תוכו של העם, לא היה קול משב רוח לסערה.

יש עוד לראות, ולחיות, להזכיר ולזכור, מתיקות של חיים וגבורה בלבן ובכחול, של מי שכאן, ומי שלא היה יכול.

יש עוד צחוק מתגלגל של טף,  יש עוד ריקוד של מועד, יש עוד מתנות שהטבע עטף, יש דרכים אהובות שבנה סב אוהב. דברים קטנים שאנו מלאי תודה בעבורם, על הזכות והערך לחיות לאורם, כמו גם על הזכות והדרך, לשכוח בקלות דעת לעיתים מהם, ולקחתם בלאט כמובנים מאליהם.

הבה מחר מעט אחרי קימה, ננסה לשים לב, אל ניצוצות שברי הלב, באדמה. אל שבילי החול, אל פעימות הלב המרקדות, המחיות ושבות בלבן ובכחול.

עמודים: 1 2 3 4

קסם לילי

*

האם קסמי אמנות יכולים להסיג פחד?

עמודים: 1 2

חוקי הטבע: לאן בורחות הגרביים בלילות?

לקריאה הקישו כאן

חוקי הטבע: לאן בורחות הגרביים בלילות?

זמן חדש

לגלות יכולות מדהימות שמתחבאות בכל ילד

עמודים: 1 2

לו אנשים, נשים וטף, יביטו באיזשהו איור נפלא או קריקטורה מלאת חיים, יגלו שליבם נהנה. פועם בסקרנות, התרגשות, שמחה, זעם או שלוות נעימים.

במבט מרחף או מתבונן מעט, יש יאמרו: אין בנו הזדקקות לזו האתנחתא הבידורית, אין הדעת והמעשה נכספות, לקשקוש, ללהטוט ציורי.

בעת זעם ציבורי על מעשה קריקטורה, יתאספו איש ואישה ויאמרו: השליכוה! מה יש בה צורך ללבבות הפנימיים והחיצוניים? אין איור יכול לרקום חבל טבור, לברוא מציאות, ליצור חיים.

אבל אף על פי כן מאז ומתמיד יש דבר מה, מאתגר את התחושה.

השפעתה המפעימה של אמנות האיור והקריקטורה, על המציאות. במציאות חיינו השפעתן שלטת, בעקביות מפעימה, מוחלטת. אמני איור הראו קסמי יכולתם, לשנות מסלול מציאות בתנועת מכחולם.

ברשותכם, אסביר כאן בבלוג מה למה ואיך הדבר, מנקודת מבטי, לאחר פרי שנים רבות בתחום שהוא גם המקצוע שלי, וגם התחביב, במיוחד באספקט המדובר: הלא היא השפעת הקשקוש הגאוני המצויר, על חיינו בהווה, בעתיד ולכל אורך העבר.

המשך

עמודים: 1 2

דו קרב בצהרי היום

תערוכת טראמפ, תל אביב.

An air for an air-AvitalAlter

ל'אסטק, צרפת

מחשבות נדיבות

הדבר הכי מתוק בעולם

*

מעשה בכתם לידה קטנטן

*

כשכוחות מתגלים

טעמים מושלמים

רואים גבוה

כמו שפירית בטבע: לגדל ילדים באיזון

הרפתקה בחוף הים

עמודים: 1 2

להיות חופשי או להיות

מי צריך צנזורה כדי לנצח בקרב הדעות?

*

TrumpObama, Avital Alter

יודאיקה

" הספרות הציור והחיטוב עומדים להוציא אל הפועל כל המושגים הרוחניים הצבורים בעומק הנפש האנושית. וכל זמן שחסר גם שרטוט אחד הגנוז בעומק הנפש החושבת והמרגשת, שלא יצא אל הפועל, עוד יש חובה על עבודת האמנות להוציאו. " פנקס בויסק / הרב קוק.

עמודים: 1 2

וונדר וומן עושה היסטוריה במוזאון הנגב

תערוכה פורצת דרך

Women at the crossroad, Avital Alter

בפעם הראשונה בהיסטוריה פורש מוזאון אמנות קירותיו לקריקטוריסטים וקומיקסאים. בפעם הראשונה אשת החיל הישראלית מקבלת ייצוג אמנותי כולל, מורכב ומעורר השראה.

לו תבקרו בתערוכה תזכו לחזות בין השאר ביצירה "גלבלינדה" של מיכאל נצר המעטרת גם את ההזמנה לתערוכה ומחברת בין מזרח למערב, בין עתיק למודרני, בין חול לקודש, בין אמנות – מחול הלב, ריקוד השירה של נביאה, של עם, על ים, על בריאה ובוראה, לקיום. ממרים לוונדר וומן לנשות המזרח התיכון, זהות שורשית, מתמשכת, עקבית, מובילה ופורצת דרך. ואין טוב מזו לסמל את אופיה של התערוכה.

לרגל התערוכה עברתי באם הדרך שלי. מתוך אותם עצים מלבלבים נותני פרי, הנטועים בתקופה פרסית עתיקה בה כמעט ואבדה לנו הזהות האישית, הציבורית-קיומית (הלא שמה של אסתר לא היה שם יהודי, מגוריה הועתקו לגולה, והיא עלתה אל פסגת ארמון הגולה בתחילה אף מבלי להזכיר מקורתיו של עמה, מולדתה) אל תקופה קוסמופוליטית בה אנו מתבשרים לכאורה שזהות, שורשיות ולאומיות אינם משמעותיים עוד – מתוך כך בחרתי לענוד את כתר החיל של אסתר לכל אישה הצועדת ותצעד ברחוב הישראלי המודרני, אותו רחוב הנדמה כאפור-עמום-מונוטוני לעתים, אותו רחוב הנדמה כארעי וקבוע בו זמנית, רחוב הצועדות האנונימיות, דווקא שם אותו כתר פוטנציאלי מתאחה בקירות הרחוב העתיקים והמודרניים, בקורות ההסטוריה, החוויות המשותפות, הידע והסמלים, מתחבר לאותה שרשרת אינסופית, העוברת בין הגבולות, בין העידנים, המתקשרת ומשתתפת לא רק במסע של המאה ה20-21 אלא של אלפי שנות זיכרון, מאבק, התעלות, תקומה ובניה.

wm-exh2016

מבוסס על ציורה של "אשת החיל" ארטמיסיה ג'נטילסקי:

 1628-1630 "Esther before Ahasuerus"

Esther before Ahasuerus- Artemisia Gentileschi 1628–1635

רק הליכה מאותו אספלט שצעדה בו אסתר פעם, אסתר – שהפכה מקור חולשתה לכח, שזיהתה את זהותה, שהקריבה למענה ולמען אחרים – גברים ונשים, שראתה טובת הכלל וחשיבות קיומו, בין משתה לרחוב, בין כס מלוכה למרגלותיו, רק הליכה עמה אל אותה מדרכת שצועדים אנו בה היום תחצוב שביל חירות, קיום יציב, תשמר ותגדל חיים נושמים וכיסוף לצעוד בהמשך. 

"Woman at the crossroad" (פרט) הקריקטורה השלמה בגודל מלא (85X45 ס"מ) אמנות דיגיטלית אקריליק ושמן על בד, בתערוכה "אשת חיל Wonder Woman", יחד עם יצירות נפלאות נוספות של 22 אמני קומיקס וקריקטורה ישראלים, במוזאון הנגב לאמנות. התערוכה פתוחה לקהל הרחב בין התאריכים 23.5.16 – 3.9.16.

*תערוכת "אשת חיל" Wonder Woman תוצג בין ה21.3.17 – 21.5.17 ב – Sagamore Art hotel, מיאמי, פלורידה, ארה"ב ותנוע בחודשים לאחר מכן בין גלריות ואוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית. (לפרטים נוספים: אק"י – איגוד הקריקטוריסטים הישראלי)

ראש בראש: המאיירים מול התקשורת. מאבק על הלב.

מי יכול לגעת יותר בלב: תקשורת או איור?

זה לא מעט זמן שמתקשורת המיינסטרים עולה שאמנים, מאיירים וקריקטוריסטים הם אחד מהשניים: מיותרים או מסוכנים.

האם זה כך?

אם מביטים בכך מעיניים פוליטיות תקשורתיות, זה בוודאי נראה כלחש כישוף שעלול לגרום למהומות, או כבידור דקורטיבי שהעולם יכול בלעדיו. במבט של אמנית אחרי כמה שנים בתחום, אפשר לראות הרבה יותר.

באמנות, לא פחות חשוב ממה שמצוי בתוך התמונה, הוא מה שמחוץ לה.

לעיתים האמן במכחולו יוצר פוקוס בנקודה משמעותית ביצירה, לעיתים תופנה תשומת הלב באמצעות המכחול דווקא אל מה שמחוץ לה. כמה דוגמאות:

כשהציירת לורה נייט ציירה אישה צעירה בת 21 בשם רובי לופטוס כשלונדון הופצצה במלחמת העולם השניה, היא הצליחה במשימה שהתקשורת כשלה בה – לגעת בלב נשים, גברים, משפחות, ולשנות תפיסה של שנים, במהירות ויעילות למען בריטניה כולה ולמען העולם.

*

1943 ,Laura Knight, Ruby Loftus Screwing a Breech-ring

*

בזמן המלחמה היה צורך בנשים לעבודות במפעלים, בעוד כולם מרוכזים בחשש המלחמה ועדכונים על מערך הכוחות, לאחר שנים בהן נשים טיפלו במשק הבית וגידול הילדים, הקריאות בעיתונים ובמכשירי הרדיו הצליחו להביא נשים בודדות בלבד לעבודות, הציור של רובי לופטוס הפך את הנשים העובדות לאייקון ציבורי חדש, אפילו במפעלי יצור הנשק. עד סוף המלחמה יותר מ-2 מיליון נשים הצטרפו לעבודות ציבוריות. יום לאחר הצגתו בתערוכת האקדמיה המלכותית, פורסם בשמונה עיתונים בריטיים שונים, כדי להגיע לכל לב ברחבי הממלכה. והוא אכן הגיע והרעיד שינוי לבבות שהחזיק עד היום.

ניתן לחשוב שלתקשורת ולאמנות יש מערכת כלים דומה ואותה יכולת השפעה טובה על הלבבות. יתכן שזה נכון, אפשר לבדוק את ההנחה הזו על ידי התבוננות בפעולותיה ובמציאות שנוצרה לאחריהן.

כמה מהפעולות שלקחה בהן חלק התקשורת, בארץ ובעולם השפיעו לטובה גם בראיה לאחור? פוליטיקה, מלחמות, שלום, משפחה, חברה, כלכלה, תרבות, סביבה – אני אטען שבמבט לאורך זמן התקשורת נכשלה לרוב, ובזמננו יותר מאי פעם: השפעת תחושת הקדרות, המלנכוליה, הפחד והשנאה שהפכו למודל העסקי של התקשורת בשנים האחרונות, ניכרים כיום יותר מכל. (אם כי להערכתי גם השפעה זו זמנית ותחלוף מהעולם במידה רבה)

כשהקריקטוריסט הישראלי דוש צייר את שרוליק בקווים בסיסיים של דמות צעירה ופשוטה של הישראלי – הציבור הישראלי התאהב. מהלב.

הציבור לא היה צריך אף פרט נוסף בקריקטורה מלבד שרוליק עצמו: דמות מתחדשת הקשורה לעבר ובונה מחדש את העתיד, לכפות רגליה "סנדלים תנכ"יות", לראשו בלורית שובבה המציצה קדימה אל העתיד, בגדיו וכובעו פשוטים, לא רשמיים. כל שאר הפרטים הושלמו בדמיונו של הציבור, של העם. לכל אחד מהם נגע שרוליק במיתר לב אחר. משהתאהבו בו רבים, באו והצטרפו גם פרטים נוספים אבל שרוליק נשא את הלבבות כולם בכוח דמותו.

*

דוש (קריאל גרדוש), שרוליק, 1951

*

כך למעשה נטלה קריקטורה חלק בחידוש שפה, בשחרור זהות. דוש קרא לה "שרוליק" כשם חיבה של "ישראל", כשם שקוראים לבן משפחה אהוב, ויצר דמות שהפכה לסמל, לאנטיתזה אמנותית לדמות היהודי הנלעגת בעולם, דמות בעלת קיום מגובש, היוצרת זהות חברתית שמחה, אופטימית מלוכדת וחדשה.

בסופו של דבר, הדוגמאות כולן מכל התחומים הן רק אנקדוטות, אך מעניין לראות לכמה דוגמאות גם במבט לאחר זמן, גם בזמן אמת בראיה לעתיד, יש השפעה ממשית מיטיבה על חיינו.

לכל אחת מהן, התקשורת והאמנות, יש יכולת השפעה על המציאות, האמנות הוכיחה במשך השנים יתרון עצום ביכולת לפתוח לבבות נעולים, ובמיוחד בשנים האחרונות,

אבל היום יותר מאי פעם כדאי לשאול עד כמה מתורגמת היכולת הזו לכדי מעשה? האם היא ממצה את הפוטנציאל האדיר שלה?

*

תחרות חברית

מצמיחה עולם טוב יותר

אשליות

אובמה, נתניהו, אבו מאזן

צוייר עבור ynet, מדור דעות.

מגדל לבן בחוף הים

ספר חדש

Miryam Ullmann, Avital Alter WT

כתבה: מרים אולמן, ערכה: טל איפרגן.

ניתן להשיג ב"יודן ספרים"

או בהזמנה ישירה מן הסופרת מרים אולמן: 052-3961145

עמודים: 1 2

שארלי הבדו – שנה אחרי

בין הארה לעלטה

דיון בהשתתפות חברי האיגוד הישראלי והצרפתי
והתערוכה "אחרי שארלי" במכון הצרפתי בתל אביב:

AfterCharlie

שניים סינים

סין משנה את מדיניות הילודה

Girls to the rescue of China-AvitalAlter

נסיכים וצפרדעות

אידאלים

למען יראו אהובים וישמחו, למען יתבוננו פנימה מתוך תוכם ויתרווחו, ואם לא יצלחו, יביטו רגע אל ילדותם, אשר שכחו, ומתוך תוכה עיניהם מחדש יפקחו. וכך, מתוך תמימותם ומודעותם, יוכלו ליתן מבטם, בעצמם, בשביל התם, בארץ אהבתם, בכל מה שנחבא בערפל שגרתם, כך, יוכלו ליתן מבטם בכל כולו של אדם, בכל כולה של יבשתם, בכל מה שנחבא ביום יומם, אחרי ענני מחלוקתם.

אמנות מחלימה

מיט"ב, משרד החינוך, ירושלים

 

עמודים: 1 2

האם אמנות יכולה לפתור טרור?

הצעה למחשבה ורעיון קטנטנים מול טרור סכינים

בשבועות האחרונים אבסורד תובעני,
קולגות ערב נחושות לשכנעני
במילה, בקריקטורה, בציור אלכסוני,
שכדאי ונעים שיקוצץ הוא גרוני.
מעולם ערבי מצביעים הצובעים,
שסכין בליבי היא מאור אוהבים.
ויש לשבח אותם המקצצים בציור,
שאת טפיפות הצובעים מקדישים לקיצור,
על אמונם החד
בקצה עפרונם המחודד,
היכול להביא צבוע
לכדי מעשה וביצוע.
ולו בשלוליות הצבע
יביטו אותם קולגות לרגע,
אולי יבחינו באור סנוורי,
בשכבות של ברק רב אספקלרי,
הבונה צורות אצבעותיהן המסתערות,
כקוצצות בעיקר אחיותיהן המציירות,
ומצביעות על כן, באבסורד המונים,
שלא בהן, המה מאמינים.

ולו רק יתנו עוד מבט במכחול מחשבתם המשובט,
יבחינו שלעולם לא יוכלו, לדקור רעיון למוות.

פרס חופש הביטוי

Sansliberte, Avital Alter

בנורבגיה היה לי הכבוד לקבל את הפרס הראשון לקריקטורת "חופש הביטוי" מארגון UTO, בפסטיבל שבמקורו נערך לזכר הקריקטוריסטים והעיתונאים שנרצחו במערכת העיתון "שארלי הבדו" בצרפת. הכנס היה מיוחד במינו, הייתי האמנית היחידה, הישראלית היחידה, מבין שלל הדוברים, שכללו עיתונאים, פוליטיקאים, אקטיביסטים ומומחים עולמיים לכלכלה, חברה ודת. מלבד טקס הענקת הפרס, נאם כל אחד מאיתנו מנקודת מבטו ומקצועו על קיצוניות וסובלנות. את נאומי בחרתי לשאת בעת הזו על חשיבות האמנות וחירותה לחיי כולנו בעבר ובהווה, כזהות אישית וציבורית, תוך הדגשת נקודת מבטה של היהדות, כאדם מאמין ויוצר גם יחד. 

כנס מרגש ומשמעותי בו המשותף לרוב הצלילים וגווני הקולות שנשמעו בו מכמה קצווי עולם, היה שלא עלתה מהם קינת פסימיות טראגית וחסרת אונים הנפוצה כ"כ היום. פגשתי, האזנתי וראיתי לא מעט אנשים אוהבי חופש אמיתי, זהות וידע, נטולי ייאוש, מלאי תעוזה, אכפתיות, ועשייה, כמה אנשים שהקרבה אישית אינה מילה גסה עבורם, ובכל אשר הם עושים או מדברים הם אינם נופלים לדרמתיות יתר (גם כשאירועי חייהם האישיים והציבוריים היו כאלה) אנשים שברובם לא מתכסים בכסות פוליטיקלי קורקט תקשורתית או פוליטית, אינם מהססים ללמוד, להביט, לנתח, לדבר במילים ברורות וישירות על המציאות הקיימת כולה ולחפש דרכים יצירתיות ומבוססות להיטיב אותה. 

To Be Free or Not To Be, AvitalAlter

אחת הסיבות לייחודיותו של הכנס עבורי היו האנשים שהציגו והעניקו לי את הפרס והפרס שבחרו ליצור עבורי: שני איראנים,  מוחמד מוסטאפיי ו מרים פאג'יהימאני.

איני שוגה בדמיונות על שלום פרסי ישראלי קרוב או תיקוני אינסטנט, אך  אוכל להעיד ללא ספק שהגולים האיראנים שפגשתי, שבוודאי אינם מעידים רק על עצמם, קיבלו אותי בסבר פנים יפות והכנסת אורחים חמימה מאין כמותה. הפרס שהוזמן ונעשה במיוחד למאורע היה העתק מדויק של גליל "הצהרת זכויות האדם של כורש". גליל שנמצא כיום רק במקום אחד בעולם – ב British Museum בלונדון הוא סמל חירות מהותי, משמעותי ליהודים, לפרסים ולכל בני האדם שלבם שוחר חירות, זהות אישית, תרבותית, דתית, ולאומית, כמו גם ואולי בעיקר, לכל מי שמאמין בחשיבותה של היכולת לנסות לראות הן את עצמך והן את הזולת, לעמוד על טובתך ועל טובת האחר גם יחד.

UTO cyrus cylinder Award
פרס חופש הביטוי 2015

זהו עידן בו פחות ופחות אנשים מאמינים בכוחה של הקריקטורה בפרט ואמנות בכלל להשפיע ממשית על חיינו כציבור וכפרטים, אבל הקריקטורה הקטנה ששלחתי היא חוליה קטנטונת בשרשרת ארוכה של קריקטורות, איורים, ציורים, כתבים, מחזות, סרטים וצלילים גדולים וחשובים מזו הקטנה שלי, שהשפיעו בדרך כזו או אחרת על החברה, על חלק ממנה או על החיים האישיים. עובדה היא שציור אחד ששלחתי לאי שם, הדהד בראשם של אחרים רחוקים והניע מחשבה וכוונה לכדי צעד קטן משמעותי, שונה וחדש. כמו אותה קריקטורה קטנה שלי שיתכן והניחה אבן פינה זעירה על דרך קטנה משותפת חדשה, כך הפרס המיוחד שבחרו אלו להעניק, פרס שיחד עם כל המאמץ, המחשבה, הוויתור וכוונות הלב מאחוריו, כעת הוא בוודאי מלאכה של אמנות שביכולתה לסלול עוד דרכים למחשבה, לקיום ואולי לבנייה. 

זה לא פשוט להגיע כנואמת ישראלית יחידה למדינה בה אך ימים קודם הוחלט לסמן ולהחרים מוצרים ישראליים, מדינה בה בחלק מבתיה"ס "יהודי" היא עדיין מילת גנאי, מדינה בה די נדיר לפגוש יהודים ק"ו ישראלים, אך התקבלתי ע"י כל מי שפגשתי, מנורבגיה ומחוצה לה, בחמימות, הערכה, עניין, כבוד ורוחב לב – פגשתי אנשים שאמנותם היא אמנות אהבת הזולת. שמחתי להיות חלק מאירוע זה בשעה מהותית לחברת העולם בכלל ולזהות וחירות האמנות החופשית בפרט, ואמשיך לשמוח לעשות זאת בכל מקום שאתבקש.

אני מצרפת לינק וידאו לנאומים, ביניהם שלי לתוכניה ולמאמר ב Ynet.

רקמה אנושית

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

Cartilage, Avital Alter, 2015

עומדות היו רגליהם בשערייך ירושלים, חולפות היו משאלותיהם בקרביים, פנימה ועלי אבנים, קדימה ממרחקי השנים, ייטב כל אדם יבין, חוטיו הקשורים לכל סב נכד ונין, לכל שהיה ונשבר, שאר בראשית ושארית, כאבן חן מחובר, בשרשרת אנושית היסטורית.

עמודים: 1 2

מותק

על יכולת החושים, הדמיון, הלמידה ואהבת האדם לחדש את העולם.

ילדה חולמנית וממתק חלומי מציפים את העולם בצלילים, טעמים, ריחות וצבעים. יחדיו חוגגים את החושים, באמצעותם מעוררים ומחדשים את העולם המנומנם סביב, אט אט מתעוררים ומשתנים כל החיים סביב: הטבע – האור, הרוח, הצומח – הזמן, המקום, בעלי החיים, ילדי השכונה ולבסוף כל אנשי העיר. במחווה מלאת רגש, מזכירה נעמה לכל הסובבים את חשיבותן של הנאות קטנות מתוקות, חברים מתוקים, מחשבות מתוקות וחלומות מתוקים – כולם כמקור כח והשראה לקיום.

"מותק", כתיבה ואיור: אביטל אלתר, עריכה: טל איפרגן.
הוצאת "ניב"  2016, כריכה קשה, 33 עמודים צבעוניים,
מסת"ב: 9789655721256, 22X24 ס"מ, 48 ₪.

עמודים: 1 2

פסטיבל Charlie Hebdo בנורבגיה

Sansliberte, Avital Alter
Universal Tolerance 2015 C

שלוש קריקטורות הוכרזו כזוכות בפסטיבל  I am Charlie בדרמן, נורבגיה וזו שלי ביניהן. ביום ו' האחרון פתח תיאטרון דרמן שבנורבגיה שעריו המאובטחים לפסטיבל קריקטורות מרחבי העולם, מתוך למעלה מ600 קריקטורות כמאה הוצגו על קירות התיאטרון. את הפסטיבל קיים ארגון הסובלנות הבינלאומי(UTO) בכדי לכבד את העיתונאים והקריקטוריסטים של שארלי הבדו ולמען חופש הביטוי. עיתונאים, קריקטוריסטים, אנשי בידור, פעילי זכויות אדם ופוליטיקאים התדיינו על הבימה בפאנלים שדנו בקריקטורה, חופש ביטוי, סאטירה ודת.

לא הכל זרם על מי מנוחות, בעקבות האירועים בקופנהגן אך ימים מספר טרם האירוע, שירותי הביטחון של דרמן ביקשו להגביר את האבטחה, גלאי מתכות הוצבו בכניסה, כלבי גישוש סרקו את האזור, וטבעת אבטחה הקיפה את התיאטרון, מספר צלפים הוצבו על הגגות וניידות ברחובות הסמוכים קיבלו את פני הפוליטיקאים המועטים שהעזו לבוא, כמו גם את העיתונאים והקריקטוריסטים שבאו כולם בנחישות ובעוז.

אין זה עניין של מה בכך להיכנס לתערוכה הנלחמת על חופש הביטוי דרך מערך אבטחתי כבד. אך העיתונאים והקריקטוריסטים סירבו להיכנע לאיומי ההפחדה, אף לא לאלו של המטיף  נג'מודין פראג': "כשמדובר על מה שקרה בצרפת, אני באופן טבעי שמח שזה קרה" אמר אך יומיים טרם פתיחת השערים לטלויזיה הנורבגית המטיף המוסלמי הרדיקלי וקינח באיום:  "מי שפוגע בכבודנו חייב למות". על אף שכמה מהם נאלצו להיכנס לאולם התיאטרון כשהם מלווים בשוטר חמוש, התייצבו הקריקטוריסטים בחרבי עפרונותיהם השלופים, בשריוני מכחוליהם הדרוכים, וביריעות דפיהם האינסופיות, מוכנים לעוד משימה של קיום ובניה.

המנטליסט

עד דלא ידע 

 

"תרדמת התבונה מולידה מפלצות", חרט פרנסיסקו גויה נחרצות, לפני כמאתיים שנה, וכעת מביט הקהל בקוסם התבונה, המרדים הגיונות בטקסי אשכבה, תחת מופע דמיונות שלום ואהבה, הסחה של דעת, ואמונה מתעתעת. והנה מבלי שמורגש, מתגלה ומופיע סדר עולמי חדש, בהנף של יד ושרביט, על שמי המדינה היהודית, בזריזות ידיים וחימה, על גיליונות מהירי חתימה, שוכח העולם את שעשה עמלק, מזדרז מן השולחן להסתלק, ומשכיח העובדה שאומות חזקות, אשר בכוונות השמדה דבקות, מעולם לא שוכנעו במילים מתוקות, לחדול מדרכי דרכיהם הדליקות, כי אם רק בכח הכנעה וסנקציה, ואף פעם לא בקרקס הבטחות ומאגיה.

קלוז אפ

בחירות הסלפי הראשונות

בן לילה ויום, הגענו הלום, לעידן הטכנולוגי, המעט דל-אידאולוגי. על אף שהתקופה משופעת, בתפוחי דעת, ובין הגלוי שהינו, לנסתר, הנבחר או שאינו, מכופתר, מכוסה מהודר, תמיד משודר.

המצרך הדיגיטלי, בעולם הגלובלי, לכל עבר נפוץ ושמיש, ואת קרנו בכל רגב משריש, והנה נזקקים לו כולם, כמו היה לחם, מים, או גג לראשם. וצף כך תפוח הידע בחלל, ומחליף הדעת ככל שיוכל, ונדמה כי במכת אלחוש, כעקיצת יתוש, יורשת מערכת כוכביו הצוללת, מערכת ערכים כוללת. אך לא כך היא, העת פתוחה מתמיד היא, ורוח חירותו של האדם חזקה מכל העתים היא. כך בזכות העידן ורוח הדעת, אמנותנו מגעת, לרבים ורחוקים מאיתנו, הרבה יותר שאי פעם חלמנו, קום עם התעודד, עוד חזון למועד.

ליבת החירות

בעקבות שארלי הבדו

זו היתה קריעה, שלוואי ותביא היא לקריאה, כקריעת בגדי אבלות, מתהלכים היינו אבלים, כקריעה בסחבותיה של החירות, ולא נוחמנו, אוחזי המכחולים. מעבר  קו זה ומעבר דפינו, משליכים היו מילים כעב על ראשינו: "שוב מלאים אתם בגוזמאות, על שאירע", "הן לבלובי טרור כאן נוף שגרה", "ותרו נא על אחד מדפי ניירותיכם" מלמלו עורכי עיתונים "פסחו נא על כמה משרבוטיכם" גרסו עימם המונים, "הן אלו רק כתמי צבע וצורות" "השליכום ויושב השלום והשקט לערינו הבצורות…"

אך העירונו די לילות וימים, והראונו לבלובי דמים, לדעת שאין בזו השלכת נייר סתם, יש בזו השלכת עצמנו כולם. לא במיעוט צבע ולא בשביתת מכחול, יושבו ביטחון ושלווה לכל, ואף אם ימעיטו ממקומם, של המכחול והאיור, ואף אם ישקיטו דומם, כל קריקטורה ופיסת ציור, לא יחדלו בני תרבות זרה, לזעום ולדרוש חשבונים ברחובה, לא ישנו הם אף אז ממנהגיהם הרצחניים, ולא יניחו פתע על מפתננו צרור עוגות ושושנים, ואילו אף על זאת לא יכולנו להצביע במכחולנו ולזעוק, בשרבוט, במילה, בקשקוש מהול שחוק, או אז היה עולמנו, עוד בטוח פחות, וצרורות מנעולי ערינו, מידינו מחליקות, במהירות של קליע, לזרועות של שריעה.

קריקטורה אחת ועוד אחת ועוד, חשיבות כוחה לא רק בחירותה לעמוד, כי אם ביצירת שביל איסוף ממצאים, כהצגת ראיות, כזימון עד, במסע חיפושנו המשותף אחר האמת, ועל כן, אין רשאים אנו למחול, על חרותנו, על החול, על חשיפת מציאות חיינו, על מהות אזרחותנו, ומורשתנו התרבותית, כי היא כולה מה שהננו ונהיה לעתיד, ולו היום נדרשים אנו להניח המכחולים, מחר בסל האשפה בוודאי נניח לצידן את המילים, ולאחריהן המלבוש ויתר פרטי הזהות, וכך נשליכה מעלינו כל כולה של החירות.

כל אדם שאת החופש אוהב באמת ובתמים, כל המאמין שצורך יש במחשבה ודעה לחייו ולחיי אחרים, להחיות את האמנות והביטוי בכל מאודו הוא חייב, שמא ימליך על עצמו את האורב להם, ולחייו.

Je Suis Charlie

גם אני שארלי הבדו

We are with Charlie Hebdo - Avital Alter

מהיום בדרכונו של כל אוחז עיפרון, מוטבע לעולמי עולמו כחותמת ארכיון, סימן שרבוט ואות משחיז, כמו היה הוא במערכת העיתון בפריז. כל מכחול ועיפרון, נאסף בחיפזון, בשלל גווניו ודגליו, להתייצב בשתי ידיו, בתפקידו כנושא כליה של החירות, והננו מתייצבים כעת לרגליה באחריות ורעות, לשמור הגבולות והמעברים הפתוחים, לצעוד בשביל שהותירו ההולכים.

בזאת מסרבים מכחולינו, לחדול ממלאכתם, ממאנים עפרונותינו, לפסוח ולו על חלק מחלקו של עולם, ולא יתנו המה ידינו הפצועות, שיעצרו בעדן מלחשוף פניה של המציאות, זהו תפקידנו, בכך טיבנו, לבנות מאור עיניים למתקשים לראות, לתת לשון ושיניים לכרותי הלשונות, ולהיות כח מגן וביטוח, לחופש המחשבה, לחירות הרוח. 

To Be Free or Not To Be, AvitalAlter2015

מלאלה יוספזאי

הקריקטורה הוצגה בכנס UTO בנורבגיה, ונלמדת בחטיבות הביניים בישראל.

Malala Yousafzai, AvitalAlter

הוא הא מי זה בא

ערב ראש השנה תשע"ה

Shanna Tova 2014, AvitalAlter

מעט לפני חצות הליל, יצאה בתרועות אשת חיל, נפרדה לשלום מכל שניים עשר, שהתאספו בכיכר. את האנדרלמוסיה וההמון, בין דפי ההסטוריה והקאנון, עזבה בכדי לפרוש, בליווי כבד של שומרי הראש. בעודה עוברת את דפי ההסטוריה המתנפנפים, חולפת היתה על פני האלפים, ישנים וחדשים, שליוו אותה באחרוני החודשים.

באחרוני החודשים, בין משמרי כבוד לחיל הפרשים, פוסעת היתה אשת חיל ושומרי ראשם, בין עמודי הירחים בארץ ובעולם, דולגת בין יבשות וים, בין ראשי מערב עייף, לשולי מזרח עורף, רואה קמים לתחייה, עולים ומתגלים מתהום נשייה, איומים מאדמה. מתוך עומקה של הקרקע, תחת צעדי הנעליים והרצפות, מבין אבני הכתלים והמזוזות הוציאה לאורות, מחשכי מנהרות. מנהרות מחשבה והסטוריה, מנהרות אשליית אופוריה. עומדת בעולם המואר, ומגלה אפלה שפגשה זה מכבר, אי אז כשנקבר העבר, במקום נשייה נסתר. ובבואה ובצאתה, נוגנות תת קרקעיות, צלילי מנגינות, של חוסר חיים אך גם חיות, תווי גורל וזהות, כבלים וחירות, אשמה וחפות, מזמרות ממעמקי הבורות, שירת חיים והספד, משוררות בניין בתים אך גם גלעד, משולבות בקשר עב, רוח לאומיות וספיריט אוניברסליות של עבר ועכשיו. ויוצאת היתה אשת החיל בשמחה וגם צער, מותירה פתח אור לעוברת בשער.

ובצאתה מתנפנפים שולי חצאית, ובאה בתרועה חגיגית, הצאצאית. טופפת לעבר ההמון הנרגש, צעדיה הראשונים טבולים בגשם דבש. ואף אותה, מלווים בכניסתה, שומרי ראש ואבטחה כבדה, והיא מניחה על המפתן את הכבודה. ואף בכבודתה, ישן וחדש, חשש ונרגש, איומי דעת דרכים ומנהרות, רשומות יעד ואלפי תזכורות, מציצים ממזוודתה, ועוברים בכניסתה, את כולנו אחד אחד, מרחפים מעל ראשינו כציפור נדד. או אז מרימה הצאצאית אלומה, ומאירה בפנס קטן רוחה של האומה, מזכירה לעם המתאסף אור רוחו האיתנה, אותה רוח שנגלתה במלוא גודלה השנה, כך מניחה הפעוטה, מפת מנהרות חדשה שנגלתה, עוד בטרם יצאה קודמתה. בימים של רעד ואפילה, של בצבוצי מנהרות אימה מבחוץ מבפנים, נפתחו מנהרות הלב, של אוהבי האדם והחיים. כך הניחה הזאטוטה, תחילתה המתוקה של שנתה, ועל אף שהיו כמה נרגנים, שנאחזו בשולי השמלה הקיצוניים, שניסו להחשיך מנהרות הרוח והלב הישראליים, לשיר שירי הלל לאיבה, לפלגנות ולהמליך הקושי והכאב, על אף זאת, לא היה בלובן המפות, גוזמה רומנטית, ולא מנטליות בלה סמרטוטית, כי אם ערך ודרך. מאת אותו הדור שסולם ערכיו הוספד, שנטען שאך טובת האינדיבידואל לנגד עיניו, מליבו שלו באה שותפות לב ומסירות עמוקה לטובת הכלל, משלו באה מחויבות לערכי על, מתוכו באה רוח ההבנה, שאין לה קיום לחברה, למדינה, ללא נכונות לתת עבורה, ונגלה ונראה, כך קבל עם וחברה, שאין לו לשום חושך תת קרקעי, לפרום את הקשר הבין לבבי, וכך קמו, ובאו ונתנו הם למען.  למען צחוק הילדות, לשלוות שנתן בלילות, למען אהוביהם וביתם, לגינת התפוחים שבכפרם, לעץ התאנה בפרדסם הקטן, למענם, למעננו, דבקו והעירו חושיהם וחושינו הנמים, ואיש רעהו ראו פנים אל פנים, להזכירנו אהבת החיים, ולעוררנו מחדש לתפקידינו האנושיים.

והצאצאית הקטנה, עודנה צועדת בלאט, ואם תוכל השנה, את הרוח לשמור מעט, להעביר ולהזכיר מאדם לאדם, להקים ולהאיר, תפקידנו כבני אדם, נאמנים אל הלב המשותף והרוח, אזי נהיה כאן לצאצאים מבטיחים, שיכולים עוד בנועם לנוח, בפרדס הקטן בגינת התפוחים.

שנה טובה!

Tzuk Eitan, Avital Alter

צוות חשיבה

מיט"ב, משרד החינוך, ירושלים

Meitav center 2014

2015

בקולי קולות

בחירות 2015

Elections2015, Avital Alter

בין הקנקן למה שמסתתר בתוכו

אי שם בכיכר, מוצבים עתירי סוכר, קולות המועמדים. מגונדרי מדים, רעננים, צבעונים, מרעידי מיקרופונים, מציגים כוהנים, צלמים להמונים. וקולות העם, מרובי הטעם, אם יבחר וירצה, חזקים מזה המחזה. כי לעת תאריך מסתורית, של תפוגת התווית, כדאי מדי פעם להביט, גם בתכולה הפנימית.

שומרי הגלקסיה

איראן והמעצמות

Iran and world powers-Avital Alter

מארגז החול לעולם הגדול

מיט"ב, משרד החינוך, ירושלים

בלוג בוורדפרס.קום. ערכת עיצוב: Baskerville של Anders Noren

למעלה ↑

עם WordPress.com אפשר לעצב אתרים כאלה
להתחיל