בהיתקלנו באור הידע, באור המסירות, באור היהדות והישראליות מופץ לאור היום בגאווה ובחירות, ניווכח, מישכנם של אור היהדות ואור הישראליות הוא גם בבית גם בחוץ. לכך כיוון התלמוד כשפירט, שאת החנוכיה יש להציב בפתח הבית, פתח הדלת.

כי למרות שהפסימיות באופנה, למרות שגאווה יהודית-ישראלית פופולרית הרבה פחות ממרמורים ושנאה, למרות הקושי והאתגרים האינסופיים בעולם גדוש מסרים אוניברסליים, אין צורך עוד לבחור, בין להיות יהודי וציוני רק בחוץ ובין להיות יהודי וציוני רק במסתור. פתח הדלת, המקשר בין העולם האישי, הפרטי, לעולם הציבורי, החברתי, דווקא שם נאמר – יהודים אנו, ציונים אנחנו וניקח זאת לכל מקום עימנו, לא נותיר את יהדותנו וישראליותנו ברחוב ולא נחיה לאורה רק בחדרי חדרים, נישא אותה גם תחת כיפת השמיים, גם תחת קורת גגנו ובליבנו. כי גם ואולי בעיקר את זאת אנו חוגגים היום, את זכותנו וגאוותנו להיות יהודים וישראלים בכל זמן ובכל מקום.

הקריקטורה פורסמה בYnet ב-12.12.2009