שוגר דודי

ישראל – בת ברית או בת חסות? 

בין הדלפות לנזיפות

אי אתה הדוד סם? ידעת נדוד בין סודו של קוסם, אל סודם של קהל, שכבודם כבר נמחל, ולמדת בדרך שפענוח רזי הרהורים, הוא הלך הרוח בחדרי חדרים, ועל כן נדרשת אף אתה בין מאזנים לגינונים, למעט הדלפה בחסות מיקרופוני העיתונים.

אי שם אתה דוד שוכן עננים, אשר לך שמור כבוד ראשונים, עת אמרת אתה בינות רמקול מרכזי, ברגעי עלטה מילות אוף-פרוטוקול לסרקוזי, אי לחשת מאוס? והדלפת כעוס? לא פעם, אך כמה, ומה טעם, היה אז בדממה מדומה.

אנו שכבודנו כבר מחול, ידוע ידענו כשתבוא לבקרנו מחו"ל, שמחלנו לא פעם, והבלגנו בלא טעם, על ביזוי וגינוי, על ידויי וייפויי, פעמנו דמעות, שילמנו פעימות, שילחנו מרצחי בנינו לרחובות, טשטשנו קוים נחלים וגבולות, ונוכחנו לראות, שצומצמנו בכוחות, על לוחות של שחמט, הערוכות על חליפת הדיפלומט, וקולנו ונימוקנו, הועמו מגרוננו.

אך הנה דווקא קול דולף הורם, ונשמע הוא לפתע צולף ולא מעומעם. אכן, הסגנון לא מזהיר, ואין בו אין מילות שייקספיר, לא דיאלוג נימוסין פואטי ולא פלאי חרוזים, לא מופע גאונות תקשורתי ולא מסימני האבות לבנים, ויתכן אף שאותו מונולוג א-ידידותי מעשהו מעשה נחפזים. 

אך היחפזות התגובה, התעקשות היאחזות בלהבה, אף היא אינה מעשה של גאונות, וטובה תהא היא לך ולכולנו כאן מידת הסבלנות, אשר תשמור מלחמות של כבוד או רספקט, לעיתות בהם יש בכך צורך של אמת.