מנעד לאין קץ

נפרדים מאריק איינשטיין 

צעדה כך אומה שלמה אחריו, ללוותו בצעדי נשמתו הנפרדים, וכאשר צעדנו עמו ובעקבותיו, ניכר ששמענו מנעדי הצעדים, מנעדי צעדיו, הקרובים, המתרחקים, טפיפות נעלי רגליו, המתחברים ומתנתקים, מנעדי גיטרה וכינור, כשהם באוויר ההרים נבלעים, מתנפצים אל ההרים, על עשבי הסלעים.

ומן ההרים והסלעים שם, שומעים היינו אך בת קולם, בת קולם של כמה מן המנעדים, בודדים, רועדים, מנעדי מיתרי גרון, של גיטרה וכינור, של הליכה, של דור. ובת קולנו היא, בת קול המן-עד של ליבנו היא, אותה בת קול שהיטיב לבטא הנפרד, במן-עד צעדיו, שם, בחרש ההרמוניה, כאן, בארץ הרגש, וההסטוריה. אך, רק בת קול היא. ועל כן, חלושה, כתום של נהי. 

אך עיקשת היא בת הקול, ומתדפקת באזני עמי בלחש מחול, ומתדפקת בת הקול על דלתי הלבבות, וקוראת אל מנעדי היוצאים ללוות, ולא מרפה עוד-עד שנפקחות האוזניים שנפרדו, ומצטללות תעלות הצליל שלעת ליל נאטמו. או אז באה ועולה, נאספת וגדלה, מן הסלעים והעשבים וההרים שם, שירת המלווים-המנעדים כולם, ומחברת לבבות לשפתיים, ושוזרת מיתרי קול למראות של עיניים, אורגת צלילים לנשמת אפיים, ופותחת שערי אוזניהם של שמים. 

ואז יכול הוא, בדרור לצאת אל דרכו, וצעדיו מאיתנו נפרדים לעולם, וכל מנעדיו-מנעדי הדור יוצאים עמו, ונותרים עמנו גם. 

ומנעדי עשבים רועדים לנדוד, ושברי בנות קולם, עוד יוכלו באוזניים פקוחות, לבת קולו לצעוד, ולתת יבולם. 

חתונת הזהב

 

הסכם בין איראן למעצמות