אביב הגיע לפיד בא

ערב פסח תשע"ג

אם אין לחם שיאכלו מצות

נערה טובה יפת עיניים, דרה זה מכבר באחד מארמונות השמיים, אי שם בין נברשות התקשורת, היכן שהשמלות נמדדות במיטב של מסורת. בשמלתה הנאה, עלתה לכרכרתה, ובין סופה לשלכת, עברה לה ממלכת. 

עת דרכה לה רגלה הניתקה, בכס ממלכתה של הפוליטיקה, צעדה צעדיה בנונשלנט, ושמלתה אחריה בהמון הלבנט. היה דחוס ולחוץ, מיוזע וקמוץ, בתוך נעלי העקב, אך זו לא נכנעה לכאב. אך המשיכה לצעוד ברכות כך ממעל, לדלג בנוחות מנעל אל נעל, להחליף שמלה ומגבעת, כורסא וטבעת, ולנפנף להמון, ממרפסת הארמון. ההמון הריע, והמלכה כך הגיעה, נשיקות וחיבוקים מרעיפה היתה מן המקדש, לטיפות ממרחקים מניפה היתה אל עמה החדש. וטובת לב לרוב היתה, אך את ההמון התקשתה לראות ממרפסתה, ואף כשפורענות קרבה והלכה, אל אוצרות העם והממלכה, אף כשניצב משק הממלכה, בפני סכנת איבוד והשלכה, העלתה בנקל על שולחנה, לצליליה של אריה עדינה, עוד ועוד מקרטל הקולינריה הישנה, אף כשקרא ההמון, אף כשצבא הוא על הארמון, נדמו בעיניה הכל כחגבים בעלטה, ופנתה היא שוב ליישר קמטי שמלתה, כך נגסה שוב בבריוש אזרחי הממלכה, וייצבה שומרי הראש מיהלומי הצמיחה. הדליקה כך שוב אוצר האורות האלמותי, באוסף הנברשות היקר והממלכתי, ואף כרכרות הזמינה שוב, מוועד הכרכרות ביישוב. אך ההמון רב היה הוא, ואוצרות הממלכה הלכו וכלו, ובכלייתם ובהמון האדם, נשמע קולם ומלא צלילם, מארץ עד ענן, והגיע חרש אף לאוזנם, של היושבים על מרפסת ברם, וכעת, לראשונה באמת, תחליט השומעת או יחליט השומע, אם בור הוא אם יודע, אם ייוותר בארמונו, או שמא יחמוק בכרכרתו, בין נברשות לשמלות, או יפסע ברחוב כמותם, בין מדרכות סמטאות, בין אדם לאדם, בין הביוב והצנרת, לקרטל והצמרת, ושמא יוביל אז בענווה, אם יבחר אך להקשיב, דרך טובה.

פורסם באביטל אלתר | לכתוב תגובה »

חוק חיוך חובה

אפיפיור חדש בוותיקן