סיכון מצונזר

הסכם הגרעין

כאשר נחשפות אמיתות, כאשר מתאמתות אתראות, באין מודה ומהרהר, באין מזדעזע וחוזר, מוטב יהא כל אזרח ומנהיג, מטה אזנו, שומע ומקשיב, לשְנות קולנו וקול העולם, קול שנות אזהרותינו, וקול שנות שתיקתם, כל שנות שהיינו יודעים, ושנות קול שהיינו מיידעים, ועל אף כל שנות זמן רב, מוכיחים היינו שלא ששים אנו אלי קרב, ולאורך שנות איום מימוש וקיום מרובות, לא היו חניתותינו אלי עבר שלופות, לא היו שלופות אלי עבר רפובליקה איראנית, בעודה שוקדת על מלחמה גרעינית, ומנסים היינו רוב נתיבים דרכים ומבואות, למנוע סיוט גרעיני מהיבנות.

ושנות מימוש איום היו אזנינו שומעות, עת מצאונו אף רקטות איראניות ברחובות, עת לימדנו ילדינו עלי מדרכה להשתטח טוב, טרם לימדנום לקרוא ולכתוב, עת משננים היינו עימם, הטיית אזנם, לקול צבע אדום שריקת פג'ר שיהאב וקסאם, עת מרגילים היינו אוזנם, להבחין בין קולות נפץ מרגמה וקריאות אזהרה, עוד בטרם משננים היינו עימם קולות נביחת הכלב יללת החתול וגעיית הפרה, לומדים היינו לקלחם ולהלבישם בחיפזון, טרם נאלץ לזנק אלי מסדרון, ועוד רבות היינו רואים וחשים, בתוך רסיסי איום ממומשים, ובה בעת במו עינינו היינו חוזים, כיצד תוכנית גרעין צבאית ואיומים, קורמים עור משיש וגידים מעוותים, כך, לבנה ועוד אחת, במלט ידע, איבה ונחישות יחד, תחת נשורת גינויים לישראל, לגלוגים ונזיפות על מסעות הפחדה בתבל, כך, נבנה אט אט משעול מלחמה גרעינית, בחסות ילדי הפרחים מן ההנהגה העולמית, ואחר ששמענו ראינו וחשנו כל זאת, אחר שידענו ויידענו רוב שנות, אחר שאוימנו במחייה ולא שלפנו חרבות הגנה, אחר פורסם קבל עם ועולם, שהיו גם היו הד"ם, והיו גם היו הזדמנויות למכביר, לעשות מעשה מקדים לזה המחיר הכביר, אחר נגסאקי והירושימה, אחר כל הנספים, המתעוותים, החורבן, כל מראות האימה, נותרו חושנו החדים, נותרו נתונים עובדתיים, לבדם במערכה, מתכסים בטיפות הנפט, הממון וההסחה,  ולאחר שנות רבות דרך, תעלה ותבוא עוד סנקציה ועוד נזיפה בערך, ויוסיף העולם ויביע חרדתו הדאוגה כתמיד, לא חלילה מסיוט מלחמה גרעינית, אלא אך ממתקפת מנע ישראלית.

פורסם באביטל אלתר I לכתוב תגובה »

יחד…

סוריה 

פניה של הדמוקרטיה?

כך נוגן כל תו, כך נוּשף במקסם משולב, של חצוצרות ותופי מערב, של מנהיגות ומנהיגי העכשיו, במלודיה של הישג וניצחון, בהרמוניה של קרב אחרון, מתבשמים היו מן הניגון המתועד, מוקסמים היו ללא זיק תמיהה ורעד, מכוחה של ה"חירות" החדשה, העורפת כך ראש וגוררתהו בסמטה.

וכך חלפו להן שעות מספר, שעות ניגון רוגע ומאושר, בטרם עבר משוכתב שוב המסר, בין הבית הלבן לברלין, לדאונינג עשר. ואל, אל לו לבכיינו להיות מפוזר, על מותו של מנהיג אכזר, אך יש לחירותנו לתמוה ולתהות, על פניה הלא נאות, של הנהגת העולם המערבי, המרקדת כך בשדה הקרב הערבי, המנפנפת בדגלי שלום אהבה וחופש, להאיר ולכסות אף מיצגים של חושך, ואל, אל לנו לדחות זאת על הסף העילי, בתואנת יפי גודל ההישג וכיעורו השולי, ואם אכן כה איתנה וחיובית, היא הדמוקרטיה המערבית, תוכל היא לשרוד, אף את זאת, אף בטרם יופץ עוד תיעוד לבבי, של מבוגר לא אחראי, בשדה קרב לא אביבי.