ושבו בנים לגבולם, ועתה ינוחו מעמל דרכם, ולא יהוא עוד מקמצים צעדיו, ולא יהוא מושחים ביתו בדבש וחלב, ויחדלו לענדו כתכשיט על ליבם, ויחדלו לנהור על עוללם וטפם, להגניב צרורות זעקות "אוהבים'תך", להרהבת מבט או פריים מבוכה, וירוקנו כיסיהם העמוסים, ברגעיהם הכמוסים, ויותירו כוונותיהם הטובות, על מפתן שערי הלבבות, ולא יסתירו עוד אור השמש מדרכו בדמויותיהם, ולא יעלטו אווירו בעשן עפר סנדליהם, אך יהוא מרחיבים דרכו ועתידו, ונותנים לו לשוב בנחת אל גבולו.

Ynet