המהפכה במצרים

 

אחד אחד והמונים המונים, בעוז לבב, בתקווה ואמונים, להורים, סבים, אחים ובנים, אספו כוחותיהם, קיבצו מכל אחד מחדרי ליבותיהם, רוחות תקווה ואמונה, נשמת חיים, והיו מפיחים, אותה נשמה של חיים, בכיכרות, בסמטאות, בבתים, בשווקים, בכל אף נושם, בכל גוף ישן, בכל קהילות נרדמים ממנגינות משטר אימים. היו מחיים ומתקבצים ובאים, המונים של צעירים, כך, שמונה עשר ימים, לא היו מוכנים ליתן כיכרם לאף לא אחד מן השוטרים, ולא היו מתירים, שתיוותר כיכרם אסורה בכבלים, של הרגל ופחדים, ונשאו רגליהם, המונים בין המונים, נשאו ליבותיהם, נשאו כוחותיהם, נשאו רוחותיהם, נשאו שמיכותיהם ללילות הארוכים, נשאו מזון ושתייה לזועקים, תרופות ותחבושות לכואבים, נשאו אחווה,ערבות ומסירות, צידה לנפש ההמונים, והיו נושאים על גבם כאב שתיקת אימה של שנים, והיו ניצבים, פנים מול פנים, מול הכוחות הרומסים, מול מכות אלות, אבנים, גמלים וסוסים, שעות ארוכות, ימים מתישים, בידיים דואבות, בלבבות רועדים, ברגליים יציבות, בגרונות ניחרים, אוחזים במסירות באידאל, מניפים הדגלים.

ופרעה טיבע בים, והמוני העם, המוני בני אדם, אשר ידעו סבלם, כל ימי היותם, היו עתה מקשטים, הכיכרות, הסמטאות, השווקים והבתים, בשמחת דרור, בניגוני חיים מתחדשים, בתחושת שחרור וניפוץ אזיקים. ופרעה טיבע בים, אך מעשה ידיו עודם כאן, והמון העם שר שירה, ואש הגזרה, עודה בוערה, ומזמרים עימם, מנהיגי עולם, למן ארצות המערב ועד ארצות האסלאם, שולחים ברכתם ל"יום הולדתם", מעמידים פנים שרואים בהם צלמם ודמותם, מציבים האידאל, על בימת ההיכל, ומכריזים שנולד העולל, ושיהיה במזל, וכמובן אם יש צורך ישלחו מיד, חיתולים ומירצדת לרך הנולד, וכך בקלילות ופשטות של מנהיגי עולם, טיבע זה בים, ונולד מאותו הים, זה האחר, גם. וזה האחר הלא שמו "האידאל", בכוחו כך אומרים, לרפות כל מזור ומחדל, לרוקן כל לב משועבד, מדם הנתינות בכמה חודשים בלבד, ולהזרים בעורקיו דם חדש וחופשי, ההופכו מנתין זה שנים לבן חורין מיידי שורשי ורגשי, בן חורין העובד אך ורק איזה ערך עליון, שיינתן באחווה ומחווה של רצון, וכך בסחף אוטופיה, על במת ההיסטוריה, מוחקים העבר בשנייה של אופוריה, ובונים תכניות עתיד לפגע, על מנת שיוכלו אך לחיות את הרגע. ובאשר לעוז העם שקם, ויצא בתקווה ובמסירות, אין התלבטות, ומאורו עוד יראו אור רבים בלהיטות, אך אין בכך די כדי למלא חדרי הלב המשועבד, בדם החופש לבד, אין בכך די בכדי לשנות דפוסי מחשבה ואמונה, שנבנו ועלו שלושים, ארבעים ושישים שנה, לשם כך יש לפסוע אט אט לא בחיפזון, ללמוד וללמד הדרך, לשנן, לחיות, לעצור ולנשום, ומנהיגות מאירה טוב שתהיה להמון, מקשיבה, מגשרת, ברת ידע וניסיון, בתורת המערב ובחיי המזרח התיכון, בבניית דיאלוג בין החלוקים במעלה, במדרון, מנהיגות בעלת יוזמה, יכולת וחזון, לגדל העם ולהצמיחו מגנון עד תיכון, ברחוב, בעיתון, ולזכור השורש ממנו חיו, ולא להסיר עקבות העבר כמו לא היו, רק כך תוכל לה אומה לפרוח רק אם תאט, ובצעדים מהירים מעתה תמעט, אך במחול הפזיזות שרוקדים בו הכל כעת, עלולה להתרסק באדמה, פרח תקוותה וחלומה של אותה אומה, וכמו כל פרח אשר בערוגת המזה"ת נובל, אל לנו להתפלא אם היישר על עציצנו יהא קמל.
הקריקטורה פורסמה בYNET בינואר 2011

אולאמפ דה גוז'

צרפת, המאה ה-18

olympe-de-gouges-avitalalter