בין פזמוני החירות וזכויות האדם, בין מרגלים סובייטים, עיראקים וגנאים גם, היו סוכני בנות ברית ובנות אוייב מהלכים, ולאחר זמן מומתק לחופשי משולחים, האחד אשר התחפרפר בין החידקל לפרת, קוצר דינו לפנים משורת, ועוד אחד בחצי האי ערב, שילח לחופשי סודות המערב, אך טיפס עלי עסקת טיעון, אל ביתו שעל אילן הנפט שעון, ועוד שניים ושלושה שדיווחו על הנצור, אל הגוש הסובייטי חזרו בקיצור, ועוד בני בית וממלכה, שולחו לביתם תוך כמה, והוא שכמוהם היה, עודנו שם סגור וישוב, עשרים וחמש שנה לבלי שוב, שנה ועוד שנה, ועוד סירוב והתחרשות נותני חנינה, ובעוד מרגל יוצא ועוד מרגל בא, זה שלנו מוחזק כבן ערובה, ופרופורציה אין, ומוחזקות שן, לב, גוף ואומה תחת עין, לא בעוון מסירת מידע ופיקוח, אלא בעבור היותו קלף של מיקוח, לכל נשיא אמריקני באשר יחפוץ, כדי שיוכל ממשל ישראלי לדום לקפוץ, וכך מסתבר ומובהר לכל רואה ושומע, שמנהיגי תבל וראשי יושביה, שמעצמת החירות ומנהיגיה, לא לחירות ושיוויון של זכויות הם סוגדים, אלא אך ורק לאינטרסים מהדהדים.

 הקריקטורה פורסמה בYnet ב-26.12.2010