מלחמת הכוכבים

ציון הלא תשאלי לשלום שוטרייך, הדורשים הם בשלומך ובשלום עדרייך? המאירים כוכביהם כתפי מדיהם או מאירים מידותיהם את דרכייך? 

ברחובות, בכיכרות, בשווקים, נמלא אוויר הארץ חלקיקים, ולא היה זה וולקן ולא הוריקן, אך זוהם בהחלט האוויר, עורפח המשכן, והיינו מתהלכים בו כולנו בקשיי נשימה, בין עמודים של תווך לכתלי הכלימה, וסוערות היו הרוחות במשכן, ודואות היו פיסות רפש לשם ולכאן, ומעופפות היו מילים ומעשיות המון, משוגרות בנישוף מאדן של חלון, טובלות בקפה, נוגסות בעיתון, נשבות באלומות של אור, ומשבשות המאור, והיו משלחיהן ביומרה, מן הרחוב, מן המשטרה, מן הידידות, במין אחווה של אחדות, מביאים באבחת כנפיה של מילה, לריפוש וביזוי קהילה, ומובילים בבחישה אינטנסיבית ואאוטינג כפוי, שיהלך כל שוטר מוכתם וחפוי, ומדמים היו את כל מגנינו ושומרינו ברחוב, כאחד הבריונים גובי החוב, כאחד ממנצלי סמכותם לטובתם, כאחד ממעדיפי טובת עצמם על עמם, וכך הוסיפו משגרי המידע החסוי, על ערעור האמון, על מחול השיסוי, ובחסות המקלדת המתווכת, לפקפוק מתווסף בלגיטימיות המערכת. ובתוך כל אלה, מרקדת היתה לבלי פלא, מצלמה מהוללה, מתעדת ומצלצלה, מערבלת ומצקצקה, לכדי עיסה דביקה, מעמיסה היתה על הכפית בצהלה, ומשתדלת בעמלה, להביא אומתה לידי בחילה, באמצעות מקורותיה המזומנים, משייטת היתה הדרמה אל העיתונים, היתה מנצלת סמכותה, וסודקת עוד באמון ביכולתה, לשמור ולהבריא, השיח הציבורי. ובכל זאת שפעת הנסערות, מילות ההחרבה וההתכערות, החותכות בבשר עמלם של השוטרים, המטשטשות היות רובם מסורים ומוסריים, מותר מדי פעם לסגור החלון, ולהשאיר רוח הפרצים מחוץ לעיתון, ולהביא לקוראים לעיתים ובהזדמנות, גם כמה רגעים משטרתיים של יושרה ונאמנות, על אף שהסנסציה תיעדר, על אף שהאשמה בפרופגנדה ציונית לבוא לא תאחר, אפשר לה לתקשורת ולאומה בוודאי, מי יודע, יום אחד, אולי.

הקריקטורה פורסמה בYnet ב-24.11.2010