עת בין השמשות כוכבים מלטשת, עת עגלת מתוקים מוגשת, עת סימפוניית השמועות רוחשת, וקצפת מבהיקה מולבשת, על כל איומי היבשת, ומורעפות ברומנטיקת שבשת, מחוות בת הברית, מתבלות מטעמי התפריט, מן התבשיל עד לשארית, בתמרות עשן וגופרית. ובין ערמות הצלופן והסוכר, מוטמן כרטיס הברכה הלא מסוקר.

וגם בו אותיות דבש, והן מצפות דיו שדמו כבר יבש, ובו יצוקה ומטלת מורא, תבנית תבליט אזהרה, "והיה אם לא" שם נכתב, בין סוכריה מקפצת לפפיון מחוטב, "והיה וסירבת לזה המיטב" המוענק במחוות שלשלאות של זהב, "תהא במטותא ממך וכבודך, מוטלת בספק עובדת קיומך" "לא יהא מובטח קיומו של עמך, יוטל הווטו על אדמתך, וזכותך להגנה תהא לנו לפתע נשכחה" "על החתום" על זו חבילת החלום "שלך, בסימפטיה, עושה השלום" ואם יתמהה מי מבין הקוראים, על זו החשיפה רבת הפלאים, מוטב יביט שנית בחבילת השיכחון, המציעים לנו בשלני שלום המזרח התיכון, ויחפש היטב בערימה, רמזים לשלום המתקרב ובא, או אז יופתע שוב לראות, הצעות והטבות, שלנו אינן מביאות, עלי זית או יונה לתלבושת, אלא בעיקר תוכניות לשכלול התחמושת, ואם להודות על האמת אנו באים, נודה ונתוודה שאין אנו מופתעים, שהרי במזרח התיכון אנו חיים, ואת השלום אף בחלום אנו בקושי רואים, רק שבים אנו ותוהים, על חבילות ואמצעים, תוכניות, התניות ומתנות, המבטיחות לנו שלום וממיטות עלינו עוד ועוד אסונות.

 הקריקטורה פורסמה בYnet ב-16.11.2010