כוכבי שחקים ממרומי הגובה, בחליפות הזמן וחוסן הכובע, מושיטים ידיהם, משייטים רעיונותיהם, מפליגים יחד אל האופל, בתושיית אחיתופל.

ואין חשש, מודיע כל ברנש, זהו איננו כור של ממש, גבבת חשמל וקש, רק ליתר בטחונים, היו נכונים, להיות מאומנים, לנטילות סיכונים, לרכישות מיגונים, מסכות, רעשנים, והיו ישנים, אך בנעימים. ואנא התעלמו, מכל אשר תראו, מדו"חות נחשפים, מהסתרות ובילופים, מהונאות פקחים, מאיומי השמדה מפורשים, באזני מנהיגים מתחרשים, מחרבות שלופות, מעמדות השיגור הצופות, מהאספקות והמימונים, לארגוני הטרור השונים, מן הידע הנרכש, משגרת האימונים במגרש, מכסות היונים, השלום בעיתונים, מהסנקציות האזהרות וההגבלות, הנענות במזימות ואמתלות, מהדיפלומטיה הרכה ומסבירת הפנים, המועילה במאום וממוססת הזמנים. ולכו, לכו לכם לנוח בשלווה, ינגן הגרעין מנגינות אהבה, יקסמו הדיפלומטים מילותיהם, ומדינת ישראל יחדיו עם האיום תיעלם, רק עוד רגע, ממש עוד קצת, עוד הצעה אחת, עוד הושטת יד, עוד שיחה והסחה, ותימצא לכל זאת הנוסחא.

 הקריקטורה פורסמה בYnet ב-28.10.2010