בעצם זמן המלחמה, בתוך ומעבר לשדה קרבם, נבנים וממוטטים כוחות ומערכם, משתנים סדרי עולם ומונצחת אי סימטריותם.

ולא קרה זאת בן ליל, לא ארע זאת בהיסח דעת אנשי חיל, לא קמנו לזאת בשחר יום חדש, חמושים בערך מקודש. גרגר אל גרגר, לתצרף חדש התחבר, כשכוחו הולך וגדל, וכל כח אחר מתדלדל. והיו מצטרפים ומתלהטים, הגרגרים הלא מדינתיים, ובחסות הוויקיליקסים, הופכים חסונים וחסינים, ואת כל האחרים בחסות אמנות בינלאומיות וחוקים, הפכו למעורערי ריבונות וחשופים. ואכן חשובה ההדלפה, לקיומה של השפה, לעיתונות החופשייה, להגנה על הפרט, להגנה על החברה, אך לא כשהיא מצטמצמת ומצטופפה לכלי ניגוח ותקיפה, לאמצעי הטפה, לא כשהיא פניה מזעיפה, כמו היתה היא ריבון מחליפה, כמו היתה היא ריבון המוסר, המידה והמידע.  ועוד קיימת תקווה, שתצא טובה, מזו הפרשה, ויבחנו מחדש דפוסי החשיבה, יובן ששונתה מציאות הלחימה, השתנתה האסטרטגיה, ההגדרה, בעולמו החופשי של המידע, ויחד עם אותה הבנה, יד ביד עימה, ישמר טוהרה של המידה, ישמר טוהר הנשק ומוסר הלחימה, ישמרו החיילים יחד עם אהבתם הגדולה לעמם, לארצם, רעותם, נחישותם ומסירותם גם על ערכי מוסרם, כפי שעשו רובם מאז ומעולם.

הקריקטורה פורסמה בYnet ב-29.7.2010