ונישאים מכס המשפט והדיינים, הפוסקים, המודדים, המדענים, ונגזר גזר הדין ומופצים סעיפיו, ומדגישים כל דובריו, שאלו אלו הן יסודותיו, ואמת בדבריהם, וערך רב בקביעותיהם, אך לא כך, לא בימים ההם.

בימים ההם, בין סעיפי הקביעות הברורות, בין אגפי העובדות הקרות, בין חישובי המדע המדוייק, יש לתהות גם על מה שחמק. וחמק היום-יום, חמקה מבין הסעיפים האווירה, חמקו מעיני הדיינים פניה העכשוויים של החברה, חמק האיזון הדק של השיגרה, שיגרה שבפסק הדין כמו לגזרים נקרעה.  ואין בכך, כדי לשלוח שלוף אקדח, כל אוכף חוק וכל פקח, אין בכך כדי לומר שיהא מוות נגזר, על כל מפר חוק, על כל קרימיניל, אין בכך קריאת תיגר, על כבודה של הרשות השופטת בממלכה, שראוי שכבודה יהא נשמר כהלכה, יש בכך בכדי למחות במלוא גרון ולבקר, לסרב לצפות בסטטוס המתדרדר, של החברה והאווירה, בחישולה המוחלש של המשטרה, יש בזאת צרחה, סירוב זועק לקבל בברכה את הנתק הגדל בהצלחה, בין שופטי הממלכה להולכים ברחובה.

הקריקטורה פורסמה בYnet ב-22.7.2010