במשאלות ליבם הכתירו לפתע מלך עליון, כתר מלכות ענדו לראש הנדון, ביומרה ובששון, והנה הוא כבר צועד אל ההמון. ובחסותו של גזיר עיתון, חסה גזר הדין בצל הדימיון, ומינה מלך מושיע ואדון, שכמו ירד אלינו ממעלי החיזיון. ולכשתתפוגג תחושת השיכרון, אולי יבחינו משכתבי הגזירון, בעם היושב בציון, שכבר עייף מיצירי בידיון, המביאים את אומתם בשער הקלון, ממשיחי תקווה וחלום, ההופכים בן יום, לקלקלה ואסון, אולי יחדלו כותבי הדימיון, להמליך מלך עליון כמלך אביון, ומלך אביון כמלך עליון, ויתנו לנו מעתה ומעיתון, רק בני אדם, בני ההמון, בעלי מעלה וחיסרון.

הקריקטורה פורסמה בYnet ב-15.7.2010