ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ומן השמים ועד הימה, דולפים זה כבר כמה, רסיסי מלודרמה, ויוצא הוא בצעד מגושם מה, מטביע נעלו בגחמה, בשלולית מדליפי הדרמה, ויוצא הוא במלבושיו, ואין הוא נרטב, יוצא מכליו ומצלצל ברעמיו. ובפקוח העיניים מזו ההרדמה, ממעל יציצו אפוא רסיסי חמה, ועל אף שיתכן והיתה כאן מן ההגזמה, גם מצד החברים לממשלה. על אף שהיו גם האחרים מפוזרים, ובחופזה נהגו כאחד הסוחרים, מוטב שיקיץ הוא ויקיצו גם הם, ימחל הוא וימחלו הם, על כבודו וכבודם, ויכירו בעובדת היותם, כולם, חלק מממשלתם, מוטב שיבחינו גם מחמת זעמם, בשמש המכה אי שם מעל ראשם, המודדת היטב גמישות מידתם,  ומחפשת סדקיהם, כדי לצרוב באוזניהם, כדי לשנות תצריפיהם. מוטב שיעמלו הם, לפתור זאת ביניהם, יפטרו אותנו מהתנצחויותיהם, וישתדלו ברוב מעלותיהם, שלא לצאת עוד מכליהם, כי כלינו כליהם, מדינתנו בידיהם ועוצמתנו עוצמותיהם.

הקריקטורה פורסמה בYnet ב-1.7.2010