עת נפלה לידיו שאלת הגרעין, נוח היה בעיניו להטעין, את זמננו וזמנו, גורלנו וגורלו, בנעימת מזמורים, בפעלולי דיבורים. אך הנה כבר למעלה משנה, והנבואה הקטנה, רק חידדה אבחנה, הגרעין את מסלולו לא שינה, רק שייף והשחיז כישוריו, שש הוא יותר אלי קרב, נכון הוא עוד יותר בנתיבו ורבים והולכים ההולכים עמדו.

ואומר האחד ואומר השני, שאין כוחו אלא בפיו, ואומר אחר שאך אם נקשיב, לצלילי תוכחה, לנעימותה של העצה, נירפא וניוושע.  ובעודו שוקד על נוסחתה ומרקחתה של זו התרופה, לישכתו מגופה, וסמוך ובטוח הוא שזה המרשם, טוב הוא לכל אדם ובלבד שיהא הוא רחוק מאדמתם, וסמוך ובטוח הוא שלזה המרשם לא יזדקק הוא לעולם, כי הרחק מן האיום הוא ממוקם, ואין הוא מביט מעבר לאסקופתו, ואין הוא מבחין ממעמקי מבצרו, שבלהט אדישותו נפגע גם עורו. או אז יגלה, וכמה יתפלא, שמחיר התרופה זה מכבר הרקיע שחקים וידו אינה משגת כעת דבר מלבד תמרוקים.

הקריקטורה פורסמה בYnet ב-14.4.2010