תמרורים

חורבות האיטי זולגות מן העיניים, מפלחות את הלב, בנהרות כאב, על כל מי שאיבד ואבד, על כל נשימה, על כל קול, על כל ריח, על כל תקווה, כל געגוע, כל פיסת רגש, על מי שחש בביתו כבגולה, על מי שנשמתו חשה כעת תלושה משורשה, על כל נפש צמאה שחרב מעיינה.

גם בעיניים הדומעות בכאב גדול יכול לזהור רסיס אור קטן, כי "עולם חסד יבנה", חסד אמיתי, מאהבת הזולת הטהורה, יכול לבנות עולם ולקיים אותו לעולם. ביציאה אל הזולת, מעומק רגש הלב, בחסדי הלב הכנים ניתן לטוות חוטים של ממש אל הלבבות הנשברים, גם אם רחוקים, ולרקום יחד מעילי חוסן אנושי, לעטוף את הקושי. הלוא די במבט בכדי לחוש עד כמה תושבי העיר החרבה אסירי תודה בעד כל ניצוץ גילוי של אחווה, על כל חוט חסד שאליהם נטווה, בכדי להבין עוצמתו, גם במקום שהחל להיחרב עוד לפני שרעדה אדמתו.

הקריקטורה פורסמה בYnet ב-17.1.2010