מלאך מלא חן כששפע כוונות חיוביות בבית חיציו, זכות מלובן כנפיו ולשונו צחה ומתוקה מתעופף בין דרי הרקיע. כך, נטול דופי, מדושן מיופי, רק מעשי שובבות קטנטנים, פה ושם, כשמעלימי העין מעפעפים מבטם. מושך בצמות הקופטים, קורץ לעיני הדודים, מזמזם צלילי אנטישמיות מתוקים, בין ענני או"ם מבהיקים, בין כנפות דרבן, בעיתונים, בשווקים, מהתל בחוקים, מג'אגלר בזכויות, באזרחים ומחבק באהבה מיליארדי ירוקים. ויש ונסדקים גם שמיו, ומלאכים איראנים מאיימים לקצוץ בכנפיו,  או אז יתייצב, עם חיל כוכביו, ויאמר את שנאהב.

מלאך האהבה ב "האהבה מנצחת הכל" שצייר קראוואג'ו והמלאך של רובנס מתוך ה"מדונה בזר פרחים" מציגים לא רק שתי דרכים שונות בהתייחסות אל המלאך ודמותו בתקופת הבארוק, אלא שתי תפיסות חיים שונות ושתי דרכים שונות לתרגמם לשפת האמנות. המלאך של קראווג'ו בניגוד למלאכים השמנמנים, היפים, הצבעוניים, המתוקים והחברותיים של רובנס, הוא ילד כמעט נער, פשוט, חינני במידה מדודה, שיניו עקומות, כתפיו כפופות, והוא מוצב בתוך רקע ואווירה כהים ומבודדים במשחקי אור וצל דרמטים ומסתוריים (האופייניים מאוד לקראווג'ו) על פי קראוואג'ו כאן, ועוד יותר בגרסתו המלאה של הציור, האהבה והאמנות שתיהן ניצחון, שתיהן סוג של מאבק, התגברות והבסה, ההסבר לכך הוא ככל הנראה אורח חייו הדרמטי, הסוער והמרדן, שכלל ההסתבכויות אלימות עם המשטרה והחברה, מיכאלאנג'לו מריסי דה קראווג'ו שהיה ממעצביה העיקריים של תקופת הבארוק, צייר את שראה הוא ביום-יום, ואף כונה בפי מעריציו באותה התקופה "החקיין של הטבע". מנגד, פיטר פול רובנס, שהיה גדול ציירי אנטוורפן, השתמש גם הוא במוטיב האור והצל, בדרמה ובריאליזם, אם כי בעוצמה פחותה מזו של קראוואג'יו, רובנס, בשונה מקראוואג'ו, הכניס שפע רומנטיקה לציוריו, את כל הרגשות בציוריו עוטפת רומנטיקה בשלל צבעים חיים ועשירים, בעיצומם של החיים, תוך כדי פעולה, בתנועה אקטיבית, במבטים מלאי רגש ותחושה. רובנס היה בין שאר עיסוקיו האמנותיים גם דיפלומט, פילוסוף, ואוהב ספרים גדול. כך צייר גם רובנס את החיים, כפי שבחר הוא לראות אותם, וכפי שזכה לחיות אותם, בגדול, באלגנטיות, בתשוקה, בעושר וביופי, או כפי שאמר על עצמו "ציירתי את הדברים היפים ביותר בעולם".

הקריקטורה פורסמה בYnet ב-10.10.2010