ב "האישה הרדומה" הידועה גם כ "עוזרת הבית הרדומה" ("A Maid Asleep") האיר יאן ורמר סיטואציה פשוטה מחיי היום-יום, עוזרת הבית המנמנמת קלות בשעות העבודה, שוקעת בנמנום חולמני, רומנטי, מתוק ושלוו. יאן ורמר ( Jan Vermeer van Delft ) שהתפרסם יותר בשנים האחרונות כצייר שצייר את "הנערה עם עגיל הפנינה" צייר בד"כ סיטואציות יום-יומיות פשוטות וטבעיות. היכולת שלו לעטוף כל ארוע באווירה ציורית, לעטוף כל דמות ורגע טריוויאלי בתחושה אסקפיסטית, דימיונית משהו, מסמנת נקודה חשובה בעולם הציור הקלאסי. כך ב"האישה הרדומה" כל פריט בתמונה בנפרד וכולם גם יחד מצטרפים ומצרפים אותנו, הצופים, אל התחושה החולמנית-רומנטית-אסקפיסטית, ממנח היד התומכת בראש כנותנת לחלום להישען עליה, אל היד הנחה בעדינות על השולחן, דרך כוסית היין הנבלעת בדוגמת האריג המכסה את השולחן, אל קערת הפירות העגולה, הפירות שנדמים כחרוזים, הצללים שעולים במעלה הקיר אל קופידון והמסיכה שמופיעים בתמונה התלויה מעל ומצד לראשה של הנערה כמתארת מחשבותיה, מכוסים בצללים העשירים העוטפים את כל הציור, הדלת הפתוחה חלקית והכסא המשוך לאחור מרמזים יחד עם כוסית היין, כיוון הישיבה של הדמות, והחדר מאחור המואר באור שמש הפורץ מחלון לא נראה, על העולם שבחוץ ועל האורח שככל הנראה היה כאן רק רגעים מספר קודם לכן.  

יש מי שהתעקשו לראות ב"האישה הרדומה" של ורמר ניסיון לבקר את שתיית האלכוהול בהשוואה המרומזת בין מצב השיכרות לפיכחון ויש מי שראו כאן ניסיון לבקר את השקיעה בפנטסיות, בדימיונות, בחלומות בזמן העבודה… כניסיון לבקר עולם שבו הכל נזנח ומושם הצידה למען חלומות ודימיונות שווא, כמקסמי נעורים, כפנטסיות רומנטיות, אולי כשקיעה באידאליזציה אישית על פני מחוייבויות לתפקיד, למטלותיו ולמי שהטילו אותו עלייך, כך או כך לקח אותנו ורמר אל הקשר שבין עולם המציאות לעולם הפנטסיה, אל הקשר שבין העולם הפנימי, האישי והעולם החיצוני, הכללי.

הקריקטורה פורסמה בYnet ב-27.12.2009