זה כמה ימים נשאו וציפו סביב שולחן הדיונים הקופנהגי, לנשיא המעצמה כמו היה המשיח האקולוגי, נשיא אותה מעצמה אשר בעיצומם של אלה הימים מספקת לעולם כעשרים אחוזים מכלל המזהמים.  כי זהו העידן הירוק, אמרו לנו המעונבים, בעודם את כסאות העור לשולחן מקרבים. הכדור שלנו הולך ונגמר, נאמו בפתוס, בגרון ניכר ויצאו ללאנצ' של רבע עוף וצלי בקר, לסיום התחייבו בהחלטה לא מחייבת, שהוועדה היתה "חשובה ומשתלמת" ושישתדלו להשתדל לפעול אחרת תוך שהם עולים אל הבואינג הפרטי, בז'קט של ארמני ומסך ערפילי.
 
אם כן, יותר משהכתירה הוועדה את העידן כירוק, כעידן הנאבק במזהמים, הדגישה הוועדה שזהו עידן הכסף והמצלצלים. מעולם לא היו בני האדם רחוקים כל כך מן הטבע, מעולם לא היו ההון, המדדים, הימים והשעות מכתיבים כל כך את הגורלות, כי זה שנים שאיש כבר אינו הולך לאיטו, מנשק אדמתו, זה שנים שאיש כבר אינו נולד חי ומזדקן ללא סטופר, ללא מודדי זמן ומודדי מעות, ללא שאיש את צעדיו יתארך וימספר, בהתאם לפירעונות, פקדונות, תשלומים וחשבונות, ללא שנהנה מהמים, השמים והאוויר מבלי שישלם בעבורם מחיר כספי "סביר", אם כן, כשתאמרו מעתה "העידן הזה עולה לנו ביוקר" ותתורו אחר נתונים להאשים, קיראו לו בשמו, לא עידן ירוק וידידותי למשתמשים, אלא עידן הכסף, עידן המרשרשים.
 
הקריקטורה פורסמה בYnet ב-19.12.2009