חומת אש

 

 

20 שנה לנפילת החומה, 20 שנה של דמוקרטיה, 20 שנה שהחופש נוכח, 20 שנה שיש מי שמזכרונם באורח פלא כל זה משתכח. אולי מפאת סדר יומם הדחוס, סדר יום שבדיכוי וקיפוח זכויות עמוס, או אולי מעודף חגיגות הצנזורה, מגודש מסיבות התה של הדיקטטורה.

כי מוונצואלה, לרוסיה, ללוב, לסין, לקוריאה הצפונית, מעדיפים דיקטטורה הרמונית. עת בסין צוותה הרשת הוירטואלית בגבולות השיכחון וההכחשה להיסגר, רק כי העז מישהו ברשת להנציח את היום, להיזכר, ולשאול "אילו חומות יש עוד למוטט כדי שיהא העולם טוב יותר", עת בקוריאה הושתקו קולות, הרואים במיטוט החומה וסדיקת המחיצות תקווה לשתי הקוריאות, וברוסיה מר פוטין שחרר הצהרה, שלחומה לא הייתה ברירה, תוך שהוא משלח עוד עיתונאי אל ארון הקבורה.  ועם כל זאת יש בכך גם ניצוץ אופטימי, כי די ברור גם לכל הפסימיים, שאם דווקא כשאת הדמוקרטיה והחירות חוגגים, אותם מנהיגים שארשת כח ועוצמה תמיד מציגים, אינם מתאפקים, אינם מבליגים. סימן שיש בה משהו, בדמוקרטיה, בחירות, שגורמת להם לזוז בחוסר נוחות.

הקריקטורה פורסמה בYnet ב-8.11.2009