Alone, Avital Alterבכיכר המחאה איש כבר אינו מוחה, לא מוחי דמעה ולא מוחים על רוע גזרה. כל כך התמעטו המוחים, שלראשונה מזה 14 שנים, נותר הגשם למחות לבדו, על יום שהולך ומתמעט בעל כורחו, על עצרת שנדחתה בקלות יתרה אל שולי התאריך, וזיכרון שאין לו קולקטיב להעריך.

אם כי קולקטיב נרטב בגשם ניתן היה למצוא ביום שישי האחרון לתפארת, עת התקבצו כמה מאות בכיכר אחרת, דווח אז עד בלי סוף "מאות מעריצי מייקל ג'קסון רקדו בגשם זלעפות בכיכר דיזנגוף". גם את הדרבי התל אביבי לא דחו האדומים והצהובים, על אף התחזית לממטרים כבדים, ואם היה פורץ הארי פוטר חדש או תוכנת הפעלה מחודשת היו גם אז מאות מקריבים את ראשם בטיפות הגשם. שרי כיכרות שונים ובידיהם מפתחות לחוקי הזיכרון והאמירה החדשים, כך, לא פעם, קובעים אף הם, מה הם הדברים הנשכחים, ומה הם הדברים הנמשכים.