Nobel Escape, Avital Alter

Escaping Criticism, Pere Borrell del Caso, 1874

בדרך כלל הונאה והטעייה מכוונת היא מעשה בזוי ולא חוקי. בדרך כלל, אבל לא אם אתה אומן טרומפ'-לאי, כמו למשל, פרא בורל דל קאסו.

דל קאסו צייר את "הבריחה מביקורת" כבר ב1874, כבר אז ובעצם עוד שנים רבות קודם לכן, אומנים ציירו, פיסלו ובנו מה שאנחנו אוהבים לכנות היום "אשליות אופטיות". בטרומפ'-לאי (צרפתית   = Trompe l'oeil = לרמות את העין) האומן מתכוון מראש "לרמות" את הצופים, תוך כדי שהוא נותן להם לדעת שהם מרומים.  מן המפורסמות הוא סיפור התחרות בין שני הציירים היוונים הידועים במאה החמישית לפנה"ס זאאוקיס ופאראסיו (Zeuxis & Parrhasius) זאאוקיס צייר אשכול ענבים שנראה כה אמיתי שהציפורים ניסו לנקרו, פאראסיו לעומתו קרא לזאאוקיס והעניק לו את הכבוד להסיר את הווילון על מנת לצפות בציור שצייר, אך לאכזבתו של זאאוקיס הווילון שבא להסיר לא היה ווילון אלא הציור עצמו. אכזבתו מרה הייתה בעיקר מפני שאו אז הבין שבתחרות הזו הוא כבר לא ינצח, זאאוקיס אמנם הצליח לרמות את הציפורים אך פאראסיו הצליח לרמות את זאאוקיס, ובעצם את עיניו של האדם. הפופולאריות של הסיפור הזה דרבנה אמנים רבים, איטלקים, צרפתים, פלמים, ציירים, פסלים, ארכיטקטים, לנסות את יכולתם באמנות האשליה, אתגר שהוליד יצירות רבות, מעניינות ומשעשעות, כמו למשל  ציורי הזבובים של ג'וטו (Giotto) שנראו כ"כ אמיתיים שהמאסטר שלו ניסה לגרשם, רק כמה מאות אח"כ צייר דל קאסו את הנער שאוחז במסגרת הזהב ומנסה להימלט מן התמונה, מנסה להימלט מסכנה, מנסה להימלט מהמבקרים. זה כבר מאות שנים שאמנות האשליה פופולארית ועד היום היא ממלאת מוזיאונים בחובבי אמנות ובסתם חובבים שנהנים לבדוק את גבולותיו של המח האנושי, את גבולותיהם של חמשת החושים, נהנים להיות מולכים שולל ואף מתפתים מדי פעם להושיט ידם לנסות לאחוז באשליה. בתוך מסגרת זהב וקירות מוזיאון, להיות "קורבן" להונאה יכולה להיות הנאה, גדולה, מחוץ להם זה כבר סיפור אחר.

הקריקטורה פורסמה בYnet ב-12.10.2009