Freezing settlements, Avital Alter

 

"יקום ראש הממשלה ויאמר באומץ", כך אומרים כולם, גם הרוב, אף הקומץ. הימנים, השמאלנים, הערכים החדשים, הערכים הישנים. ואותו האומץ אצל מי הוא, גם כאן מסכימים כולם – אצל נתניהו, כי את זאת כולם ידעו, האומץ, הוא ההוא.

האומץ הוא ההוא המקפיא, או אולי ההוא הבונה, המוכר או אולי הקונה. כי האמיץ הוא המקשיב לקול העולם, הקול המכתיב, או אולי זה הדובק בערכיו, במסורת אביו, האמיץ הוא המעז לשמר אידאולוגיה ז'בוטינסקינאית, או אולי המעז לסרב לה, האמיץ הוא המעז לקיים התוכנית האמריקאית, או אולי המעז לסרב לה, אולי האמיץ הוא הנאמן לציבור בוחריו, או אולי זה המקשיב לשותפיו-מממניו, אולי המכיר בעובדה שכל עוד לא הוחלט אחרת בארץ החוקה, זה הנשיא ישאר כאן עוד (לפחות) שלוש וחצי שנה, ועימו הלחצים, הדרישות, הרמיזות, התוכניות, האזוריות, המקומיות, הצעות, מחוות, או אולי המכיר בעובדה שכל עוד לא הוחלט אחרת בחלונות הגבוהים, הם כאן, קיימים. ואהבה בליבם לא רק לאדמתם ועמם, גם לבן/ת זוגם, למשפחתם. ולעיתים באורח פלא גם צומח עובר בבטנן, ילד או כמה שצריכים חדר שינה, מעון, גן, המכיר בפרח צמא ומדשאה זקוקה למים, או אולי המכיר במדשאת הנשיאים לוחצי הידיים, אולי המחליט היכן הוא הדשא ירוק יותר ובאילו לחצים עדיף להיוותר, אולי האמיץ הוא הקורא לזו פיסת נייר, או לזו פיסת אדמה, הרואה באלו פיסת תקווה, או באלו פיסת נחמה, פיסת רקמת חיים, או פיסת שלום בר קיימא.

ואולי האמיץ, בעל העוז והגבורה לא צריך אומץ, אלא בעיקר תבונה.

הקריקטורה פורסמה בYnet ב-11.9.2009